סמואל קלגסברון, יליד בלגיה, הגיע לניו יורק עם הוריו בשנת 1941, דובר רק צרפתית, לאחר שנמלט בהצלחה מרדיפות במהלך מלחמת העולם השנייה. שם משפחתו החלה את חייה מחדש, והותירה מאחור את חייה המבוססים באירופה. סמואל הצעיר למד את סחר היהלומים מאביו, אך זו לא הייתה התשוקה שלו. הוא עבד כמורה כדי לפרנס את עצמו, תוך שהוא עוקב אחר ליבו והופך לפסיכיאטר. ד"ר קלגסברון קיבל את הכשרתו הפסיכיאטרית בייל, שימש כראש המחלקה לפסיכיאטריה בבסיס הצוללות של חיל הים האמריקאי בניו לונדון, קונטיקט, ולאחר מכן פתח מרפאה פרטית בניו יורק.

הוא חיפש מתקן מתאים להקמת בית חולים פסיכיאטרי פרטי. הוא רצה מקום שיציע סביבת טיפול שונה ממסגרת בית חולים טיפוסית, שבו יוכל להרגיש בנוח לאשפז את מטופליו.

בשנת 1978, רכש ד"ר סמואל קלגסברון את בית החולים פור ווינדס בווסטצ'סטר, עם חזון ברור: ליצור מקום המשלב את הרמה הגבוהה ביותר של טיפול קליני עם אמפתיה עמוקה למטופלים ולמשפחותיהם, הממוקם בסביבה יפהפייה דמוית קמפוס. פור ווינדס הרחיבה את חזונו של ד"ר קלגסברון לצפון מדינת ניו יורק, ופתחה בית חולים נוסף בסרטוגה ספרינגס בשנת 1986.

מההתחלה, מטרתו של ד"ר קלגסברון הייתה לבנות סביבה מרפאת ומטפחת שבה מטופלים יטופלו בכבוד, בכבוד ובטיפול אישי, סוג המקום שבו רופאים יוכלו לסמוך עליהם לטיפול במשפחותיהם.

פילוסופיה זו נותרה בליבתה של פור ווינדס גם היום. בית החולים, שעדיין מנוהל על ידי משפחה, ממשיך להתפתח תוך שהוא נשאר מבוסס על אותה מחויבות לטיפול מתחשב וחומל עליה נוסד.

ד"ר שרה קלגסברון, בתו, גאה להמשיך את מורשתו של אביה.